המעצב כמתקשר

מאמר זה נכתב מנסיוני האישי ומתייחס ברובו לתחום העיצוב הגרפי , אך אפשר לייחסו גם לתחומי העיצוב הנוספים בסקאלה. המאמר נכתב בלשון זכר אך מתייחס גם לבנות המין היפה.

מעצב גרפי הינו 'ערוץ' לתקשורת חזותית, מתקשר הינו 'ערוץ' של ידע באמצעות חיבור לעצמו והתכוונות למקור הנכון, אם זה האלוהים ,הטבע או אנשים- דרכו.
כל אדם יכול לתקשר ברמה זו או אחרת, והכל תלוי במידת ההתחברות הפנימית שלו לתוך עצמו, כשמתקיים ה'חיבור', מתקיים ה'תיקשור'. אתה מתחבר לאני האמיתי, לחכמה הטבעית ולהדרכה הפנימית, וכאן שם ה"שחקן הראשי" הינו אינטואיציה.
בשלבי העיצוב , ישנם מספר שלבים מאוד חשובים מבחינה מקצועית, אך במאמר זה אתייחס לשלבים הקדומים לעשייה המקצועית , שאינם בטלים ואף מכתיבים ועל פי רב, הנכונים לתחילת העבודה.
ישנם מעצבים אשר רואים ושמים את הדגש על התקשור המקדים לעשייה וישנם אלו אשר בתת המודע קולטים את הערוצים והם שמנחים אותם לתוך העשייה, בלי הסבר או ניתוח, מהבטן, אינטואטיבית. אך ניתן לחדד את האינטואיציות אם נשים לב לגורמים שמגרים את החושים שמהם שואבת האינטואיציה את הידע.
ולפיכך, ניקח את המקרה הקלאסי בו הוזמנת לפגישה עם לקוח חדש, במשרדו. דבר שיגרתי ומוכר לכל. אך מבחינה אינפורמטיבית תורם בכובד רב למוצר הסופי.
טרם הפגישה, כמובן שנכנס למקורות האינטרנט ונבצע את עבודת המחקר הראשונה אודות הלקוח (או החברה). נאסוף אינפורמציה ונקבל מעין תת-רושם ראשוני אודות הלקוח, ולמה תת-רושם , מכיוון שבמפגש הראשון ,התקשור חזק ומחוזק בגורמים שלא ניתן תמיד להבין בצורה דיגיטלית, ואז נוצר הרושם הראשוני. לא תמיד אתר האינטרנט נעשה בצורה מיקצועית ומשקף את הלקוח.
התקשור מתחיל כבר בכניסה למשרד.
ברמה הראשונית, התייחס לצבעי המשרד, קרים או חמים ? בדרך כלל ה"עטיפה" של הלקוח משמשים אותי בעבודות הגרפיות לעיצוב הרקעים.
מיקום הנפשות הפועלות בחלל, האם החלל עוצב ע"י מעצב פנים או פשוט התהווה לו בלי יחוס לפרטים הקטנים והחשובים כגון תאורה , פנג שוואי, חיות, צמחייה, תמונות או ציורים התלויים במשרד? בדרך כלל, אלמנטים אלו מהווים השראה רבה לתחילת המחקר הגרפי ולאיכות הנדרשת ממך כמעצב.
היכן הלקוח מיקם את משרדו? איזה מקום נתן למען פקידתו ? האם לוגו החברה מתנוסס בגאווה ובהשקעה אל מול הנכנסים לחלל ? האם העיצוב מתייחס ללוגו החברה הקיים ? האם יש התייחסות לאג'נדה החברתית בעיצוב הפנים ? בדרך כלל, נותן את הרושם של עד כמה יודע להעריך את הנפשות הפועלות כולל את משרד הפרסום שלו .
והכי חשוב, שאלו את עצמכם, מהו המרגש שאתם מקבלים בשניות הראשונות כשנכנסתם לחלל ? או אולי נכון יותר , לאיזה תדר אתם מתכוונים ? מהו הדבר הראשון שקפץ לעין כשנכנסתם? זהו הדבר הראשון שרצה את התייחסותכם מן הסתם. אז מה הוא רוצה להגיד?, בדרך כלל , אלו הדברים המנחים אותי בהעברת המסר הראשי בפרסום.
האם הפקידה פנתה אליך בקבלת פנים חמה או קרה? הציעה לשתות משהו ? היכן מקום ההמתנה ללקוח וכיצד הוא מעוצב? האם הוא נח ומזמין, או נותן תחושה של קופת חולים? בדרך כלל, חברה "חמה" תאהב את הצבעים החמים ואת הפונטים הכבדים יותר, וחברה קרה תאהב את השילובים של אפור עם משפחת הצבעים הקרים, בשילוב של פונטים ארוכים , צרים וקטנים יותר.
זמן ההמתנה הוא זמן מעולה לנשימות עמוקות וספיגה, הסתכלות פנימה , ולעשיית סוג של מדיטציה שבה תבקש להתחבר ל"ערוץ" הראשי/ אלוהים/ כח עליון/ חוכמה הפנימית ,ולהתכוון לזה באמת . כעת שהאינטואיציה קיבלה את האימפקט הראשוני, צריך להעשות איזה פרוסס מסויים של פנימה-החוצה-פנימה. ולהיות בהוויה של הספיגה. בשאלות שאתה שואל את עצמך, בעצם החל תהליך התקשור לפעול .
שאלה חשובה שתשאל את עצמך היא "מהם הדברים החיוביים שבהם ניתקלת עד כה ב"פרזנטציה" הזו של הכניסה הראשונית?" , אפילו זה הזמן הנכון לרשום נקודות אלו ,מכוון שאלו דברים שתשים דגשים במסר שאותו תעביר בעיצוב .ובכלל חשוב לפרגן, זה עושה טוב לעצמך אנרגטית ולאלו שעבדו קשה עבור זה.
שלב ראשוני זה הינו איזה שהיא "אקסטנזיה" של אופיו של המנהל או הלקוח מולך, העובדים והעיצוב פנים הינו תשקיף לדרך הראייה של הלקוח כלפי העסק וכמובן כלפי עצמו. מה שבטוח זה שאתה לא עומד במקום של שופט חלילה, אלא במקום של ספיגה, בנועם, בלי אגו , זוהי תחילת ההתחברות לעצמך, לרמה גבוהה יותר.דע כי רמת הרגישות של המעצב ,וככל שתהיה גבוהה יותר-מבורכת יותר, תהיה זה השער למדידת הערכים הנלמדים לשם היצירה.

הוזמנת להכנס למשרד.
כאן האינטואיציות או יכולות קריאת שפת הגוף (שוב, לכולם יש , במודע או לא) מתחדדות ,בעיקר בשניות הראשונות של קשר העין,הצגת עצמו ולחיצת היד.שניות אלו הם חשובות ביותר.
איך הוא נוהג להתלבש? אסתטיקה? צבעוני או שמרני, ילדותי או רשמי?
איך ממוקם שולחנו? מאיזה סוג הריהוט במשרד? אלמנטים שבהם בחר לעטוף את עצמו ? צעצועים או תמונות של המשפחה והרמטכ"ל? תאורה במשרד? מסודר או בלאגן? בדרך כלל, מתוך אלמנטים אלו שמראים על דברים יותר אישיים של הלקוח נשליך לגבי העדפותיו בעיצוב הגרפי, האם תהיה זו עבודה עם אופי קר ומרוחק או מכניס וחם.
חלל פנימי זה (המשרד) הינו הנגזרת של החלל החיצוני (קבלת פנים ופקידה). כאן כמעט לכל השאלות שנשאלו בחוץ מגיעות התשובות או לפחות החיזוקים (הידוקים).
באם נעשתה הישיבה בחדר הישיבות, עדיין לשיקולים של העדפות האישיות של הלקוח יהיה משקל, אך לא פרטני אלא יותר לכיוון של קולקטיב.
איך הוא נוהג להציג את עצמו? צנוע או ראוותן, שקט או קולני? בדרך כלל, אלו הדברים שיעזרו באופן הפנייה הפירסומית. "מממ…הוא ממש מדבר בגאווה ובקול מורם על החברה…לוגו עם פונט שמן …"
דבר ראשון וחשוב, לדבר על הכל, אבל הכל – חוץ מהעבודה שלשמה הוזמנת, ולא סתם. כשתנהל שיחה זו אם על ידי התעניינות בגורם הקשור לפועלו של המקום או לציור שראית בכניסה, תוכל להתחבר על ידי דבריו של הלקוח לאופן ראייתו של הדברים, ויתרה מזו, תוכל להתחבר עוד יותר לשאלות שנשאלו מקודם ולחזק את אופי הגישה לעבודה מולו. טיפוס דומיננטי, לדוגמא, ירצה שתקשיב לו , תראה התלהבות מדבריו ותחזק אותו, גם בעיצוב. כמובן, יש כמה סוגי לקוחות שונים ומגוונים, והיופי הוא "לפצח את הקוד" שלהם לויזואל פירסומי נכון, אחרת פיספסת. לרבים תראה שיחה זו כשיחה סתמית, אך דווקא בשיחה זו, אני קורא לה השיחה של כיוונון התדרים, כאן כמו ברדיו, אתה מכוון את התדרים שלך לקלוט את הערוץ שאותו רוצה לשדר הלקוח, ומתוך זה לכוון אותו ואותך למקום העיצובי הנכון, מתוך התחברות שלך אליו, תקשור.
" אוקיי…הוא אוהב ספורט אתגרי…ראש פתוח…. בוא נאתגר אותו בקמפיין שצריך אומץ לעשות…."
רבים יגידו כי בשיחה זו חשובה הכימיה, כימיה עם לקוח זה משהו שאתה יוצר, אין דבר כזה שאין כימיה, יש את השאלה האם אתה רוצה (בוחר) לעבוד איתו או לא. זוהי גם אחריות שלך. זוהי ההתכוונות שלך, באם לתקשר עימו או לא.
השלב הבא, שלב ה"פרזנטציה", שלב שבו אתה מציג עצמך ואת עבודותיך, והוא את פועלו ואת מרצו. (גם כאן כחלק מ"קליטת" האופי, חשוב לשים דגש על מי נותן למי את הרשות הראשונה) חשוב להסתכל על עבודות קודמות, כמו להסתכל על ספר סקיצות של הלקוח ומשם לדלות אינפורמציה ואלמנטים שיכולים להעיד על העדפותיו של הלקוח. פרגן גם כאן, לא יזיק.
השלב האחרון , שלשמו הוזמנת, שלב הצגת העבודה הנדרשת.
מה הלקוח רוצה? מה הוא צריך? שני דברים שלא בהכרח חייבים לבוא האחד עם השני, וכאן אחריותך לשים את הדגש והניתוב למקום הנכון. שים לב מה הלקוח רוצה, הקשב היטב ורשום את הדברים ותמיד תקשיב לשאלות שקופצות למודע מהתת מודע, כמו במדיטציה. פשוט תן להם לצוף והקשב להם, מה שיהיה רלוונטי תשאל את הלקוח. בינתיים, הקשב ותן לעצמך לעוף בדימיון הויזואלי. כאן החיבור לערוץ הראשי הוא החזק ביותר, כי הרעיון הוא של הלקוח, אבל הויזואל הסופי הוא שלך, אנחנו הערוץ, ה"צינור" גם של הידע, באיזה מדיה ובאיזה יכולת טכנית ניתן ליישם את הרעיון וגם של הקונספט שאליו נחבר את הרעיון. רבות הפעמים שלקוח מבקש עבודה מסויימת, הוא רוצה לומר משהו, אך דרך ההכרות והתקשור הוא ישדר משהו אחר לגמרי, ולכשתציג בפניו את מה שהתת מודע שלו רוצה, מחכה לו שם הפתעה מאוד נעימה. תמיד דמיין את המודע של שניכם מדברים ואת התת-מודע, מתקשרים מעליכם ללא צורך במילים, סוג של טלפטיה שעוברת מעולה באינטואיציות וקשר-עין. היות והתת מודע שלנו הוא 90% ממוחינו הפעיל קונסטנטיבית, זה הדבר שבעצם צריך לתקשר עימו.
המעצב כמתקשר, אמור לקחת את כל הגורמים לעיל ולדעת לשחק איתם בתוך החלל שנקרא קנווס ולהוציא את הדברים אל תוך תמצות מאוד ספציפי ומדוייק ויזואלית. זוהי עבודה לא פשוטה וחכמה בפרט. בשלב העשייה עליך להתחבר לערוץ הזה שוב, אם על ידי מדיטציה או נשימות, או בכל דרך שנוחה לך על מנת לאסוף את כל הידע שפרוס בפניך למדיה המבוקשת. השתמש בכל דבריו של הלקוח לגרות את האינטלקטואל ואת האינטואיציות שיפרצו מהבטן אל תוך גיבוש הקונספט. אם בשלב המחקר הגרפי ועד לבחינת חומרים וצבעים שיפריחו את המסר, אם בסלקציה של הפונטים מהמשפחות השונות ועד לקומפוזיציות שמרניות או תזזיתיות שבהם תשתמש ואם בשאלת השאלות שוב ושוב ומציאת תשובות אליהם במקורות הידע העשירים העומדים בפניך בכדי "לפרוץ את הקוד" החשיבתי המופשט לכאורה לכדי עבודה גשמית נכונה וקולעת. בכדי לפרוץ דרך ולהביא את הרעיון לקנווס סופי, ישנו תהליך יפה ובונה שמורכב מגורמים רבים ומגוונים שיכולים אף להפתיע אותך ולהביא אותך למקום שבו אתה כמעצב ומתקשר תמצא את האלוהים .
הוא שם בפרטים הקטנים.
בהצלחה.